17.9.2011

המקף

המקף

אמר מי שאמר
כשאתה הולך לעולמך, כל חייך המתוארים על המצבה מסתכמים למקף הקטן שבין השנים. (2010 - 1930) בסוף, אלה חייך - המקף.

קראתי במשפט הלוך ושוב. הבטתי אל המקף, קו קצרצר, מפריד מלידה ועד מות.

אלה הם חיי – מקף ? לא נעלבתי, נהפוך הוא, נלהבתי.

המקף - הוא סיפור חיינו בעולם הזה. כשנשמת המת נפרדת מהגוף אין היא נושאת עימה דבר אלא את "המקף". בעומדה לפני שוכני מרום היא נותנת בידם את המקף. אלה היו חייה בעולם הזה. במקף הקצרצר לכאורה אצורים שיעוריה ותיקוניה, נקודות הזכות ונקודות החובה שאספה בחייה האחרונים מרגע לידתה עד מותה. חיים שלמים של שמחות וכאבים של תקווה או ייאוש, של עשייה או בטלה, הצלחות או כישלונות, נתינה או קימוץ הלב, יוהרה או צניעות, מאור פנים או פנים חשוכות, טוהר לבב או לב מוכתם, הכרת ערך עצמה או ביטול עצמה לדעת האם "תיקנה" או חלילה קלקלה עוד יותר...

כל דרכיה משורטטות שם, צמתי חייה, בחירותיה. המקף מראה את פסיעותיה בחיים . האם פסעה נכון או שמא אבדה לה דרכה...האם השכילה לבחור בדרכים מוארות ובטוחות או אולי דווקא סמטאות אפלות וחשוכות פיתו אותה לילך בהן ?

מועצת בני מרום מביטים במקף ונותנים דעתם. בוחנים את המקף הקצרצר ופתאום הוא ארוך ומלא חיות, רגשות, חוויות, צחוק ובכי.

זיכרון הגוף עוד טרי ופתאום המקף הופך- געגוע.

על מנת שלא נתגעגע ולא נצר על חיינו שעברו, עלינו פשוט "לחיות אותם" תוך שאנחנו מכניסים לתוכם את כל אותם דברים שיכולים למלא את הנפש בריגוש, באור, בשמחה, באהבה, בנתינה במימוש והגשמה. לעצור ולהתבונן בשולי דרך חיינו, להתבשם מן המראות והניחוחות המרחיבים את הלב. אלה הן המעלות הטובות הנקרות בדרכנו ומותר "לקטוף" אותן. באותה המידה אלו ההזדמנויות לפרוק מעל גבנו משא מיותר ולהשאירו לצד הדרך. החשוב מכל – לכל הנקרה בדרכנו נושיט יד ונחייך שלום.

בבוא יומנו – נישא עמנו את "המקף" ומוטב יהיה המקף - גאוותינו ובל יהיה – אכזבתנו !

כי מה הם חיינו בסופו של דבר אם לא המקף.

חיו בטוב.

לקריאת התגובות

3.8.2011

גם אמא מוחאת (דמעה) / ענתי חרמוני שרים

שלום לך ילדי שלום מאמא

שמעתי שבאוהל אתה גר

תגיד, לא חם לך שם פנימה

כי יש לי וינטלטור נהדר.

 

אני בבית אבות מזמן שוכנת

והטיפול פה, נו...לא אי אי אי

כמעט לא מדברים איתי, אז ניחא

החלטתי גם אני לשתוק ודי.

 

כואב לי שאיני לך עוזרת

לגור בבית אבות עולה המון,

כדי שלא להיות לך לנטל

שילמתי עד הגרוש האחרון.

 

אני נזכרת כשהיית ילד

ובחוף הים היינו מבלים

הקמנו לנו אוהל לתפארת

בים קפצנו יחד בגלים.

 

רק שאז ילדי היה אחרת

בסוף היום קיפלנו את הכול

היה לנו לאן לחזור – הביתה

עכשיו לחזור לבית, מי יכול ?!

 

 

 

ימים רבים אותי כבר לא ביקרת

אתה ודאי עסוק במחאתך

כשבן צריך אז אמא מתייצבת

אולי...תמצא לי אוהל לידך ?!

 

דרוש לי רק כסא אחד או שניים

ואז תוכל לקפוץ ונדבר...

אני אביא גם את הוינטלטור

נשב ביחד קצת ונתאוורר.

 

 

לקריאת התגובות

2.8.2011

50 שאלות שכדאי לך לשאול את עצמך...

 

לפניכם 50 שאלות שיעניקו לכם את הפריבילגיה לנהל "שיחה עם עצמכם", ביקורת עצמית, הערכה עצמית מחודשת על החיים שלכם.

המלצתי לכם לשמור אותן ולחזור אליהן מידי פעם, הן מייצרות דיון פנימי חשוב שיניב "שחרור עצמי" ויספק לכם פרופורציות נכונות יותר לגבי החיים שלכם.

לשאלות שלפניכם אין תשובה נכונה או לא נכונה. לעיתים מה שלא נכון הוא דווקא הדבר הנכון עבורכם, את הציון הסופי אתם תקבעו לעצמכם, אתם תעריכו מה נתון לשינוי ומה יזכה אתכם בטפיחה על השכם...

1. מה היה גילך אילו לא ידעת מהו גילך האמיתי?

2. מה גרוע יותר בשבילך - 'נכשל' או 'לא מנסה'?

3. אם החיים קצרים כל כך, מדוע אנחנו עושים הרבה דברים שאנחנו לא אוהבים, ונמנעים מכל כך הרבה דברים שאנחנו כן אוהבים?

4. לאחר שהכול נאמר ונעשה, האם אמרת יותר ממה שעשית?

5. לו יכולת לבחור דבר יחיד שבכוחך לשנות, מה היית משנה בעולם?

6. אם אושר היה המטבע הלאומי, איזה סוג של פרנסה היה עושה אותך עשיר לדעתך?

7. בשגרת היומיום שלך, אתה נוטה לעשות דברים שאתה מאמין בהם או דברים שאתה מסתפק בהם?

8. אם תוחלת חייו של אדם הייתה 40 שנים בממוצע, האם היית חי את חייך אחרת?

9. באיזו מידה שלטת במסלול החיים שעשית עד כה?

10. אתה אדם שדואג לגבי דברים שיעשו נכון או אחד שעושה את הדברים נכון?

11. אתה יושב בחברת אנשים שמרכלים על אדם קרוב ואהוב עלייך, מבלי שהם יודעים שהוא קשור אלייך. מה תעשה?

12. לו יכולת לתת עצה כנה לתינוק שזה עתה נולד, מה היית אומר לו?

13. האם היית עובר על החוק ומסתכן באיבוד החופש שלך, כדי להציל אדם אהוב?

14. האם אי פעם התבלבלת בין תחושה של טירוף לתחושה של יצירתיות?

15. האם יש משהו שאתה יודע לעשות בצורה שונה מרוב האנשים?

16. מהם הדברים שעושים אותך מאושר ולא עושים כלום לרוב האנשים?

17. האם יש דבר שאתה רוצה לעשות ולא עושה? מה עוצר אותך?

18. האם אתה מחזיק חזק במשהו שאתה מפחד להרפות ממנו?

19. אם היית יכול להגר למדינה אחרת, לאן היית עובר? ולמה?

20. אתה באמת חושב שלחיצות רבות על כפתור המעלית יביאו את המעלית מהר יותר?  

21. היית מעדיף להיות גאון מודאג או טיפש מאושר?

22. מהי המילה שמגדירה אותך הכי טוב?

23. האם אתה סוג החבר שהיית רוצה לעצמך?

24. מה יותר גרוע בעינייך - לאבד קשר עם חבר שגר קרוב או חבר שנוסע לגור רחוק מאוד?

25. מהו הדבר שאתה אסיר תודה עליו ביותר?

26. מה היית מעדיף - לאבד את כל זיכרונותך מהעבר או לא להיות מסוגל לזכור דברים בעתיד?

27. האם זה ייתכן לדעת את האמת מבלי לאתגר אותה?

28. האם הפחד הגדול שלך כבר התגשם בחייך?

29. אתה זוכר את הדברים שהכעיסו ועיצבנו אותך לפני 5 שנים?

האם זה משנה עכשיו?

30. מהו זיכרון הילדות המאושר ביותר שלך? מה עושה אותו כל כך מיוחד?

31. באיזו שעה ביום אתה מרגיש הכי אנרגטי? הכי רענן? מהי לדעתך הסיבה לכך?

32. אם לא עכשיו? אז מתי?

33. אם לא השגת עדיין מה שרצית, מה יש לך להפסיד אם תנסה?

34. האם אי פעם ישבת בדממה עם אדם, מבלי להחליף מילה, והרגשת שזו השיחה הכי טובה שהייתה לך?

35. מדוע דתות שנוצרו מאהבה וקבלה הן הגורם למלחמות הגדולות בעולם?

36. האם ניתן לדעת באופן מוחלט מתי דבר הוא טוב ומתי הוא רע?

37. במידה ואתה זוכה לפתע במיליון דולר, האם תתפטר ותעזוב את מקום עבודתך?

38. האם תעדיף לעבוד פחות שעות בעבודה שאינך אוהב או לעבוד יותר שעות בעבודה מהנה עבורך?

39. האם אתה מרגיש שכבר חיית את היום הנוכחי יותר מ-100 פעמים?

40. האם יצא לך ללכת בלב שלם ובעיניים עצומות אחר רעיון פתאומי שהיה לך?

41. אם הייתם יודעים שכל מי שאתם מכירים הולך למות מחר, את מי היית הולכים לראות עכשיו?

42. האם היית מוכן להוריד מתוחלת החיים שלך 10 שנים כדי לחיות חיים אטרקטיביים של מפורסם?

43. ההחלטות שהחלטת בימים האחרונים הם למענך או למען אחרים?

44. אם אנחנו באמת לומדים מהטעויות שלנו, מדוע אנחנו כל כך מפחדים לטעות?

45. מתי יגיע הזמן בחייך בו תוכל להפסיק לחשב סיכונים ופשוט תלך בעקבות הלב שלך?

46. מה היית עושה אחרת אילו ידעת שאף אחד לא ישפוט אותך?

47. מתי בפעם האחרונה הקשבת לנשימות שלך?

48. מה אתה הכי אוהב? האם הפעולות שלך בימים האחרונים עשו משהו למען זה?

49. האם אתה זוכר מה עשית בתאריך של היום 5 שנים אחורה, וביום לפניו? והיום שאחריו?

50. מה ההבדל בין להיות בחיים ובין לחיות?

 

ותחשוב על זה...

כתבה וערכה: חן שאול.

 

לקריאת התגובות

11.7.2011

אבן מאושוויץ

 

פעם, לפני שנים רבות... כך מתחילות האגדות וכך מתחיל גם הסיפור שלי.

יצאה משלחת ממלכתית לביקור באושוויץ, זה היה ביקור ראשוני ודרמטי. ידיד טוב שהוזמן לצאת עם המשלחת לפולין, שאל אותי דרך הלצה "מה להביא לך מתנה?" אבן, ביקשתי, הבא לי אבן מהמשרפה באושוויץ. אמרתי ולא חשבתי פעמיים.

איני יודעת מדוע ביקשתי לי מזכרת כה מוזרה. ביקשתי ושכחתי !

יום אחרי שחזרה המשלחת "נחתה" על כף ידי המושטת "אבן מאושוויץ". מעין חלוק נחל גדול ומפוחם. האבן הייתה מלאה בכאב, בזעקה. הרגשתי איך כולי מתרוקנת מעצמי ובמקום זאת ממלא אותי פחד איום ותחושת אין אונים.

הרבה פנים היבטו אלי מהאבן הזו. פנים מעונות, פנים אכזריות, פנים תוהות...בכי וצחוק בערבוביה.

הנחתי את האבן בפינה לא בולטת בביתי והדלקתי לכבודה שני נרות. ברכתי ושוב שכחתי. קיומה היה לי כמובן מאליו.

האבן שכנה במקום "לא טבעי" לה – בביתי, דוממת וקפואה בעוד חיי נהפכו בבת אחת לסדרת דרמות. הכל סער וגעש, הלילות הפכו לי מסויטים, הרגשתי מבולבלת, מתקשה להתרכז בעבודתי,חסרת סבלנות והעיקר מפוחדת.  זה נמשך לאורך שנים ואני, התמימה, לא קישרתי בין כל המכות הניתכות עלי לבין האבן.

עד ששיטפון עלה בבית ואחריו שריפה שכמעט כילתה את כולו.

השריפה בבית "הסבירה" לי את שלא רציתי להבין. כששכחה האש , הכבאים התפזרו לדרכם השחר הנץ ואני ישבתי לבד בסלון ביתי השחור המפוחם הרטוב וההרוס. "אלוהים, איזו שואה" חשבתי לעצמי ו....הבטתי אל האבן. פתאום היא נראתה לי "נינוחה" מצויה בנוף הטבעי שלה – כאוס של אש כאב וחורבן.

בדרכה המיוחדת נזפה בי האבן על שלא הנחתי לה להישאר על מקומה במשרפה באושוויץ. "מדוע היה עליך להזמין את המוות לביתך?"

לו ניתן היה הרי שבאותו הרגע הייתי מחזירה אותה למקומה הנכון, אך זה לא ניתן ! עשיתי את הדבר הראשון שעלה על דעתי לקחתי אותה בידי, הלכתי מרחק מה וקברתי אותה בטקס קטן תוך שאני מבקשת סליחה ומחילה מברכת אותה במנוחת נצח וכך מעבירה אותה לידיה החומלות של אמא אדמה.

הבית עבר מהפך, שופץ, רוהט ועוצב מחדש. דברים שכילתה האש - עשנם עלה השמיימה והתפזר. חדשים באו במקומם.

וחזר השקט.

לקריאת התגובות

10.7.2011

מלכודות חשיבה

  יקרים שלי רציתי לשתפכם. את המילים הבאות לא אני היא שסגננתי. המאמר נפלא כפי שהוא לכן אני מביאה אותו במלואו. 

 

"האויב הגרוע ביותר של היצירתיות הוא הספק העצמי."  סילביה פלאת

 

 

כל כמה שנרצה לחשוב על עצמנו כיצורים הגיוניים ותבוניים, אנו ניווכח שלעיתים קרובות מוחנו נופל למלכודות ערמומיות שלא תמיד קל לראות אותן. אלה העיקריות:

* צריך/חייב/מוכרח – (מפלצת הצח"ם). כמה פעמים אמרתם לעצמכם "אני צריך"? אני חייבת לארח את כל המשפחה בפסח, אני צריכה לעבוד, אני מוכרח שיעריכו אותי וכו'. מי הוא זה המכריח אתכם?

* חשיבה בשחור לבן – יש בעולם אנשים טיפשים או חכמים, מקומות יפים או דוחים, אירוע משמח או עצוב, רזה או שמן, עשיר או עני

* קפיצה למסקנות – אם הוא לא מצלצל סימן שהוא לא אוהב אותי

* קריאת מחשבות – הוא בטוח חושב שאני לא מוצלח

* אובדן פרופורציות – אם אאחר הביתה, הילדים ימותו ברעב

* הכללה – כל הפוליטיקאים רמאים

* זלזול בחיובי – קיבלת רק 92 בבחינה?!

* ייחוס עצמי – היא בטוח חלתה בגללי

* תוויות – מנכ"ל הוא אדם קשוח

* חשיבה רגשית – אני לא מקבלת העלאה במשכורת כי אני לא מספיק נחמדה

* ראיית העתיד – כשאהיה זקנה, בקושי אוכל ללכת

 

אך באמת המלכודת הגרועה מכולן היא הטלת הספק בכל דבר, ובעיקר בעצמנו. חוסר הביטחון בעצמי ובחיים יכול לזנב בכל הצלחה, בכל דבר טוב שקורה לנו, כמו שעמלק ("ספק" בגימטריה) זינב בבני ישראל במדבר. בהיפוך אותיות ספק הוא פסק – מפסיק כל פעילות, משתק כל רצון.

 

למדו לצפות על מחשבותיכם ונסו לזהות מתי מופיע הספק.

 

אין צורך להילחם בו, הוא ייעלם לבד כשאור ההכרה יאיר עליו.

 

 

 

לקריאת התגובות